"סופר"
אין שום צורך להסס לקרוא לעצמך סופר. אדרבה. סופר הוא מי שמרגיש וחי את הכתיבה שלו, כמעט כצורך קיומי, לאו דווקא מי שהוציא לאור עשרות רבי מכר.
לפעמים אנחנו חוששים מהתגובות של אנשים, משום שכאשר אתה מגדיר את עצמך "סופר" ולא "כותב", יש אנשים שנוטים להרים את האף ולומר, "אתה עוד לא סופר", "מה אתה מתלהב מעצמך?" וכיוצא בזאת. אז קודם כול, חברים, שהאנשים ילכו לעזאזל, כי לרוב הם לא יודעים על מה הם מדברים. שנית, רוב האנשים לוקים במחלה שמכונה מחלת הלא-להתלהב-מעצמי, או במילים אחרות דימוי עצמי נמוך וחוסר הערכה עצמית. אני אומרת: בולשיט! תתלהב מעצמך! ואם אנשים סביבך חושבים שזה לא מנומס להתלהב מעצמך, זה רק בגלל שבראש שלהם יש באג שאומר להם שאסור להם להתלהב מעצמם. התלהבות מעצמך (ומהדמויות שלך) היא חלק מכתיבה בריאה (עד כמה שכתיבה עשויה להיות בריאה), ואם מישהו לא מקבל את זה – זאת בעיה שלו. באופן מילולי.
"ספר"
עם סיפורים זה קצת שונה. ברמת העיקרון זה בסדר, בסדר גמור(!), לקרוא לסיפור שלך ספר. לכתוב אותו כספר, ולחשוב עליו כספר – עם התחלה, אמצע, סוף, רמזים ודקויות, ולמען הקורא. אבל יש להיות זהירים מאוד, כי כולנו מפתחים ציפיות גבוהות לגבי הסיפורים שלנו. כולנו. לרוב הן לא מתממשות, וצריך להיות מוכן לספוג את הפגיעה. זה הכול.
ובנימה אישית יותר -
כשאתה אוזר את האומץ שבך, מדפיס ברעד את הרומן הראשון שלך, עוטף אותו יפה ושולח אותו להוצאה לאור… רוב הסיכויים שהוא יידחה. זה לא פסימיזם; לצערי ומניסיוני זאת פשוט מציאות, אבל שימו לב: זה לא, ממש לא אומר שעדיף להפסיק ולא להיפגע – כתוב! אהוב! תיהנה! תשקיע את המיטב! וכן – היפגע. דחייה של ספר היא כל כך קשה, אבל כמה שזה נדמה בלתי אפשרי – היא לא בהכרח נפילה. ואפילו מעבר לזה, יש משהו מקדם בסטירה הזאת לאגו.
הספר הראשון שכתבתי היווה פשוט מאוד את החיים שלי. הוא היה מעל לכול. ומכיוון שעוד היה אחד ויחיד, המטרה של החיים שלי הייתה להשקיע בו את כל כולי, ולתת אותו, להוציא אותו לאור.
עכשיו הוא נח, ואני כותבת דברים אחרים. טובים יותר. חכמים הרבה יותר. זה לא אומר שאני כבר לא אוהבת את הספר הראשון שלי – אני עדיין אוהבת אותו, כל כך אוהבת. אני כבר לא יודעת אם אוציא אותו לאור – לפעמים יש לי רעיונות איך לעשות אותו טוב יותר, ואולי מתישהו באמת אגיע לזה. אבל במובן מסוים, זה בסדר שהוא לא זכה לתהילת עולם – משום שהוא היה אבן דרך. אבן דרך חשובה ומדהימה, ואחת החוויות הטובות בחיים שלי, אם לא הטובה ביותר. אני לא חושבת עכשיו שהוא טיפשי או כתוב גרוע, אבל בדיעבד גיליתי שהוא מאוד פשוט. וזה בסדר, כי ככה מתחילים.
וזה מה שאני מנסה לומר על סיפורים-ספרים, ולמה צריך להיות זהירים אִתם: התכלית של חלק ממה שתעשה, תהיה פשוט לקדם אותך הלאה ולעשות אותך טוב יותר במה שאתה עושה. וזה בסדר גמור.
*
כתבו, תיהנו, ותתלהבו מעצמכם, ועשו זאת בזהירות אך בעָצמה. אתם מה שאתם מרגישים שאתם.
